מי שגדל בצלם ספרי האנגלית, יודע בוודאי מספר דברי הגל והבל.

מי שקרא דוסטוייבסקי בצעירותו, יודע בוודאי, מבוכים אין סוף, שהולמים כמו טוף. מלחמה. מלחמת הידע. המתופפים בועטים באוזני החיילים ״ימין, שמאל! קפקא, הובס!״

מי שנולד לתוך מלחמה שכזו, יודע בוודאי שאין לה סוף. כמו כסף. כמו כוח. אין כמו המוח!

אין כמו עינוי מזוכיסטי לחיזוק השריר. ידע הוא ברכה, ידע הוא אלוהים שמלטף אותך ליטוף קריר. ידע הוא רוח חזקה, המרימה ומרימה ולעולם לא מרפה.

מי שנולד לתוך מלחמה, מבטו הראשון רואה אבידות. הרופא הנחמד חותך את חבל הטבור, מרים את הגוש החמוד והערום, ומורח אותו בדם הגופות.

פעולה זו חשובה במיוחד. תינוק לא מבוהל הוא תינוק שלא נלחם תינוק שחושב הוא תינוק שלא אוהב. תינוק בצינוק, קורא וקורא. תינוק בצינוק, בוכה ובוכה.

a murder has been committed, a body lies dead

And so many questions are going around in my head

It’s a murder mystery that would make Agatha Christie proud

with Poirot to the rescue, he's not brash or loud

His little grey cells get to work looking for a clue

Interviewing suspects finding out who is who

Will the plot be the same as murder on the orient express

Will there be another victim filled with fear and distress

Or will it be another death on the Nile, I’m filling up with suspense

Poirot knows what’s what, he’s gathered the evidence.

Everyone is in the same room and the red herrings are worked out

I know who the murder is , Poirot begins to shout .

We all wait in anticipation, come on give us a clue

And poirot declares then and there the murderer is You !

"בֹּקֶר הָיֹה יִהיֶה, אוֹ עֶרֶב, אוֹ צָהֳרַיִם, עֵת מִישֶׁהוּ גַּם אֶת נַפשִׁי מִמֶּנִי יִקַּח אֱלֵי אָרֶס." הומירוס, איליאס 21, 111.

אֲנִי יוֹדֵע: יוֹם יָבוֹא אוֹ עֶרֶב,
אֶפֹּל בָּדָד, גּוֹסֵס בִּשְׂדֵה-קְרָב;
וּסְבִיבִי תִּרבַּצנָה חַיתוֹ-טֶרֶף:
הַיְשִׁימוֹן, הַמָּוֶת, הַשָּׁרָב.

אַך מַה יִּמתַּק בִּשׂדֵה-הַקְּרָב הַמָּוֶת,
מַה-יֶעֱרַב שָׁרָב לִי בִּישִׁימוֹן,
כְּשֶׁעֵינַי – תּוֹהוֹת בִּתהוֹם-צַלמָוֶת-
תִּראֶינָה מַשּׂוּאוֹת-הַנִּצָּחוֹן.

טבת תרצ"ד

ליצן לוליין, מסכות ושקרים נעימים, הילדים צוהלים והליצן נשרף. מבחינתי שהעולם יבער עד היסוד, אל תספרי לי את הסוד, רק רציתי עוד חלומות נעימים על ימים אבודים שנזרקו לפח מטבע הדברים, זה עצם החיים, קליפות נזרקות על מטבעות של מזרקות, משאלות מושאלות, ילדים אבודים בלי מצפן באמצע ים של מסיכות ותירוצים. חרטות חרוטות על גופו של מוקיון, נחש רעב לפתיון, עיוור לפתרון, מי שמתחיל ראשון מסיים אחרון. שוטה במירוץ מבור לבור, קופץ ראש וכועס כשנוחת על הרגליים, שטויות מדברות עם עצמן כשאין מי שיקשיב. מורה דרך כבר לא מסוגל להמשיך, גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת, סמים מרגיעים מחששות וכאבים מוצדקים, כבשנו את האופק על מטוסים אך ליבי עוד אבוד בים העננים.

ימים סוערים, מלאכים סוהרים, ספינות פיראטים בים הנדודים, מדבר העבדים, לחם נופל משמיים ושוקע לתוך המים, גשם של רעב, המדבר לא שבע. הדרך ארוכה וצעדים לא מקדמים כי במעלה דיונות רעבות רק שוקעים, אז נשאר לתת לזמן ולרוח לקחת איתם את החולות לארצות רחוקות ולהמשיך ללכת ימים ולילות במעלה גבעות עמוקות.

שוטים בוטים, מסיכות עוטים, הולכים ונופלים בעולם של מהמורות בדרכים סלולות, טעויות עלולות לעלות לילדות אבודות בעיניהן התמימות. יצאנו לדרך הלכנו בערך את כל האורך ובסוף כשהגענו למקום שחיפשנו ידענו מיד כי אבדנו בדרך לשם, הדרכים תלולות העיניים פגועות כי בסוף תמיד יתגלו נסתרות, על האניה תעלו רק אל תרדמו כי עוד לא נגמר, אחריות הגלות להתגלות יש עלות אך בסוף עוד נגיע לשם, בדרך הלכנו וגם כשמעדנו זכרנו כי עוד לא נגמר, המדבר שומם והשקט צורם. עיניים פגועות, פתוחות בסופות כי נגמרה התמימות של הילדים, עלינו לראות דרכים סלולות גם כששקעו בים של חולות נודדים.

עוֹד לֹא נׇפְלׇה אוּקְרׇאִינׇה, לֹא הׇרׇצוֹן וְלֹא הַתִּפְאֶרֶת

עֲדַיִן עׇלֵינוּ, אַחִים צְעִירִים, יְחַיֵּךְ צַלְמָוֶת

יְהִי יֵעָלְמוּ אוֹיְבֵינוּ, כְּטַל אֲשֶׁר נִמְצָא בַּשֶּׁמֶשׁ

יְהִי נִשְׁלֹט אָנוּ, אַחִים, אַרְצֵנוּ בַּחֹפֶשׁ

נֶפֶשׁ וְגוּף נִקְבַּר לְמַעַן מוֹלַדְתֵּנוּ וְחָפְשֵׁנוּ

וְנַרְאֶה, אַחִים, הָעָם הֲקוֹזָקִי בְּדָמֵנוּ

Transliteration for English speakers:

Od lo nafla Ukra'ina, lo haRatzon velo haTif'eret,Adayin aleinu, Akhim tze'irim, yekhayekh tzalmavet,Yehi ye'almu oyveinu, keTal asher nimtza baShemesh,Yehi nishlot ani, akhim, artzenu baKhofesh.

Nefesh veGuf nikbar lema'an moldatenu veKhofshenu,VeNar'e, Akhim, ha'Am haKozaki beDamenu.

​

שיניתי מספר מילים להיות יותר דרמטיות וגם לחרוז, אבל המשמעות העיקרית זהה למקור. סגנון השירה שלי מושפע מאוד מאברהם שטרן, וזאת הסיבה שהשתמשתי במילים כמו "צלמוות" ו"מולדתנו".

עריכה: הוספתי תעתיק לדוברי אנגלית

גורל, מוראל, החיים מבולבלים, מתרוצצים, לעיתים נופלים. הכל מכתוב, נמלים עוקבות אחרי הריח של עוד, עוד אוכל לנשמה, עוד חלב לתינוק הבוכה לאמו. ציפורים, מתעופפים, חיים מלאים מסתורים, הכל ברור מההתחלה אבל אנחנו עיוורים. בורים, צולעים מבור לבור לייק ווי דיד ביפור. שפות מתערבבות, אנשים מפוצלים, ככה נופלים, הרים מושלגים תמיד מתמוססים או מתגלגלים. מתמודדים,אין מה לעשות אלה החיים, תבחר את הקורבן או שהנסיבות יבחר אותו בשבילך, מה לעשות תפקידינו פה לבחור בפיצול בשביל הסלול לאן ולאן. תמיד בצומת הדרכים פוגשים מדריכים שטניים, לומדים את מוסר ההשכל מחטאייהם או שחוזרים על מה שהיה ביפור. החיים תמיד אומללים, בורים לשיעורים ששכחו מאות ואלפיי פעמים, האם אלו רחמים? תטפס או שתתגלגל, לייצן מתפתל מצחוק מאבד שליטה על גופו האתלטי שאומן כל חייו לבדר את קהל המלאכים, אוי איזה קומדיה קודרת על עצמה היא רק חוזרת, מתגלגת, לפעמים כדור שלג לפעמים מירוץ במעלה הצוק. מה הייתי נותן רק לעוף, טייס הם קראו לי כי הראש בעננים הגוף באדמה, איזו בדיחה מרירה, טרגדיה מתוקה. הילדים שיכורים ומסוממים, מתבדחים על בדידות ונדודים, כבר מאות אלפיי שנים מתייסרים, רק כשמתים,בענווה בוחרים לחזור ולהתחרט לייק ווי דיד ביפור.

פעם כמעט הצלתי את עצמי מהבדידות. פעם, לפני זמן רב. פעם, היו לי חברות אמת שרצו לי אהבה לתת. שרצו לבלות איתי בחייהן, שהתעניינו בנשמה שלי ואני בשלהן. אך זה היה רק לפני שנים רבות. מאז הקשר ביננו נותק, ואני? נשארתי עם מחנק ועם התקוות של מה שעוד יכול להיות. ועם החלומות שלי על הטוב שעוד כול לקרות.

לאנשים תמיד יהיו דברים שליליים להגיד עלי, לא משנה איך ולא משנה מתי. תמיד תהיה להם מילה רעה לאמר, ולרצות את כולם אי אפשר. אז אולי הגיע זמן שאפסיק לחפש את האישור מאנשים אחרים, ובמקום זה אקבל אותו מעצמי, כי אנשים ישפטו אותי תמיד, בלאו הכי.
©️ כל הזכויות שמורות ללילך שחר.

השושנים אדומות

הסיגליות סגולות

אני חייב לשירותים

בישראל אנחנו תמיד לומדים על ביאליק ולומדים את שיריו של ביאליק בגן, בבית ספר וכו'. לאחרונה יצא לי לראות איזו הרצאה ברשת על שירה בעברית ודיברו על השיר "אל הציפור". מתברר שזה שיר מאוד ידוע של ביאליק והראשון שלו, אך מעולם לא למדנו עליו בבית ספר שלי. עוד דבר שלמדתי מההרצאה היא שהשיר נועד שיקראו אותו בהגיה אשכנזית. לא חשבתי על זה אף פעם ודיי נדהמתי מהתגלית הזאת.

בשבילי השיר הזה מאוד מעניין מבחינה טכנית, מהאופן שבו הוא כתוב. אני מוצא את זה מאוד יפה ומעניין. ההתחלה שלו תקועה לי בראש מאז שלמדתי עליו. הנה שני הבתים הראשונים. האם אתם מכירים את השיר הזה? שמעתם אותו פעם נקרא בהגייה אשכנזית? מה אתם חושבים?

אל הציפור - ח.נ. ביאליק

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת,

מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי –

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה,

בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,

הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,

תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת;

המשך השיר באתר פרויקט בן יהודה

בחדר מאדים אני יושב,

כותב, כותב, תוהה, חושב.

חלפה כבר כמעט שנה

שאני חושב על בחורה.

אחרוט על דף מחשבותיי,

כך אעביר את ימיי.

הימים עוברים כה אט

כשאני רוצה אותך.

למה אותה אני רוצה, 

כשאני יודע שלא יהיה. 

מבזבזני את ימיי,

הרי, לא אביע רגשותיי. 

אני יודע שזה לא כזה טוב, פשוט צריך תוכן לסאב ואני בקושי קורא שירה. נ.ב. אני כרגע בטלפון אז אני לא בטוח איך לסדר את הפורמטינג.

חסידות הקיץ הבורחות מן הקור,
חופשיות אתן, ללא מגבלות החורף.

הפכו אותי לציפור, אנא העיפו אותי אתכן,
הסירו את אזיקי מן רגלי.

חסידות הקיץ, אין לכן מנוחה,
אתן עפות כל השנה, בורחות מן השממה.

אני לא חופשי, אך גם לא נראה לי שאתן.